שי להבים בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בעמ

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף עקב התיישנות עילת התביעה.

רקע כללי ומיהות הצדדים:

התובעת עוסקת בתחום יבוא ושיווק תיקים, מזוודות ומוצרי קידום מכירות (להלן: "התובעת"). הנתבע הינו תאגיד בנקאי רשום כחוק, המנהל עסקי בנקאות (להלן: "הנתבע" או "הבנק"). התובעת פתחה בבנק בסניף רמת השרון חשבון עסקי, שמספרו 219025, בחודש דצמבר 1994, עקב רצונה להעביר את פעילותה העסקית לבנק (להלן: "החשבון" או "חשבון הבנק").

תמצית טענות התובעת:

לטענת התובעת, שנים רבות פעלה באמצעות חשבונה העסקי במחזורים כספיים גדולים, תוך שהיא ממלאת אחר כל הדרישות והתנאים שהעמיד הבנק. במשך כל השנים היה לתובעת אמון מוחלט ומלא בבנק, במנהליו ובפקידיו.

סמוך לאחר פתיחת החשבון בבנק, בוצעו בו טרנזקציות כספיות בסכומים של מאות אלפי שקלים. כך גם במשך השנים ולצורך ניהול העסק, ניטלו מהבנק אשראים שונים, בין היתר, הלוואות ובעיקר במסגרת החשבון העסקי השוטף.

לטענת התובעת, היה ברור לה כי מדובר בחשבון עסקי המכונה חשבון חוזר דביטורי (להלן: "חח"ד"). אולם, כאשר התובעת ערכה בסוף שנת 2010 בדיקה בחשבונה בבנק ע"י חברה מומחית הקרויה "שגיא חישובי ריבית בע"מ" (להלן: "שגיא" או "שגיא חישובי ריבית"), הופתעה לגלות כי הבנק הגדיר את חשבונה תחת הסיווג "עו"ש א", אשר הינו קוד לסיווג החשבון כחשבון משק בית.

לטענת התובעת, בהתאם לנתונים שהועברו אליה ממומחי שגיא, הפערים בין ריבית העו"ש לריבית החח"ד, בתקופות בהן סווג חשבונה כחשבון עו"ש עומדים בין 11.06% ועד 42.85%.

לטענתה, חובתו של הבנק הייתה לסווג את החשבון כחשבון עסקי / חח"ד. מדובר בהטעיה בסיווג החשבונות, אשר הינה הטעיה שיטתית.

בהתאם לחישובים שערכו מומחי שגיא, גבה הבנק בחשבון התובעת ריבית יתר עקב סיווג לא מתאים של החשבון בסכום של 142,685.81 ₪ (נכון ליום 31/12/10). שיערוך סכום זה מגיע לסך של 149,380.30 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה).

סוגיה נוספת אליה מתייחסת התובעת הינה רכישת קרן נאמנות שביצעה מתוך יתרות חריגה בחשבון (החל מינואר 1999). לטענתה, הבנק פעל במצב של ניגוד עניינים, שכן קרנות הנאמנות שנרכשו עבורה ע"י הבנק היו קרנות "עמדה" שנוהלו ע"י הבנק או שלבנק היה עניין בהם. באוגוסט 2005 אושרו בכנסת מסקנות רפורמת בכר, לפיהן אולצו הבנקים למכור את קרנות הנאמנות שבבעלותם למוסדות פיננסיים חיצוניים. משפעל הבנק, לטענתה, תוך ניגוד עניינים, הרי יש לבטל את כל רכישות קרנות הנאמנות.

בהתאם לאמור, חויב החשבון העסקי בחיובי יתר בגין גובה סכום קרנות הנאמנות בקיזוז התשואה לה זכו קרנות הנאמנות ובשערוך חיוב היתר מגיע סכום זה לסך של 45,836 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה).

כמו כן, על הבנק להשיב לתובעת את שכר הטרחה ששילמה למומחים מטעם שגיא חישובי ריבית בסך של 35,586 ₪.

סך סכום התביעה הועמד על כן בסך של 230,802 ₪.

לעניין הטיעון המשפטי ועילות התביעה, התובעת טוענת, כי התנהגות הבנק, כפי שפורטה לעיל, עולה כדי רשלנות (סע' 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין); התניית שרות בשרות (האסורה לפי הוראות סעיף 7א לחוק הבנקאות (שרות ללקוח)- תשמ"א, 1981 (להלן: "חוק הבנקאות"); הטעיה בעניין מהותי הנוגע לשירות כאמור בסעיף 3 לחוק הבנקאות; הפעלת השפעה בלתי הוגנת כאמור בסעיף 4 לחוק הבנקאות; וכן מדובר בפעולה שנעשתה בחוסר תום לב או תוך ניגוד עניינים או הפרת חובת הנאמנות המוגברת שחב הבנק ללקוחותיו.

תמצית טענות הנתבע - הבנק:

בפתח הדברים טוען הנתבע- הבנק, כי דין התביעה להידחות או להימחק על הסף מחמת התיישנות וכן משום שהתביעה טרדנית וקנטרנית ומוגשת בשיהוי ניכר.

בהתייחס לטענת ההתיישנות הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענת הבנק, כתב התביעה הוגש ביום 03/04/12, כך שכל עילות התובענה המתייחסות לתקופה שקדמה ליום 04/04/05, התיישנו. הואיל והאירועים הנטענים בכתב התביעה אירעו כולם במועדים שלגביהם חלפה תקופת ההתיישנות (לפני המועד 04/04/05), דין התובענה להידחות על הסף.

טענות התובעת בעניין סיווג החשבון כחשבון עו"ש מתייחסות לאירועים שאירעו כ- 14-17 שנים לפני הגשת התובענה, ואילו הטענה בעניין רכישת קרנות הנאמנות מתייחסת לתקופה המתחילה כ- 11 שנים טרם הגשת התביעה. חלוף הזמן מקשה על איתור מסמכים רלבנטיים ועל זיכרונם של העדים הרלבנטיים ומשכך אף נגרם לבנק נזק ראייתי כבד.